<h1>פסקי הרא"ה — חולין</h1>
<h2>דף כ:</h2>
בשר בחלב אסור לבשל מן התורה שנא' לא תבשל גדי בחלב אמו. [ובפי' למדנו] בקבלה שאם בשלו אסור באכילה ואסור בהנאה. לא אסרה תורה אלא בשנתבשל כאחד. ולא אסרה תורה אלא בשר בהמה, שנא' לא תבשל גדי בחלב אמו, יצא עוף שאין לו חלב אם. [וחכמים] (אומ') גזרו שלא לאכלו כאחת לעולם ואפלו בצונן. ואסרו אפלו בשר עוף. והתירו בשר [דגים] וחגבים ואפלו לבשלן בחלב לפי שאינו בשר. ודין זה חלוק מדין נדרים, לפי שבנדרים הלך אחר לשון בני אדם וכל ששלוחו של אדם נמלך כשאדם מצוה אותו ליקח דבר אחד ולא מצא אותו דבר עצמו והוא חוזר לבעל הבית אם יקח דבר אחר שמצא הרי זה קרוי מינו של ראשון והנודר מן הראשון סתם הרי השני בכללו. כיצד הרי שאמר בעל הבית לשלוחו ליקח לו בשר והוא אינו מוצא אלא עופות או דגים וחגבים, אינו חוזר לבעל הבית ויאמר סתם לא מצאתי בשר בהמה, אלא כך אומ' לא מצאתי בשר בהמה אלא עופות או דגים וחגבים. ואם לא מצא אלא ירק חוזר ואומ' לו סתם לא מצאתי בשר. כשאמרנו שכל דבר שהשליח נמלך עליו הוא מינו של ראשון. בד"א בשהדבר השני משותף קצת בלשון שם הדבר הראשון, כגון דגים וחגבים שאעפ"י שאין נקרין בשר סתם נקראין בשר דגים וחגבים הרי שאלו ואלו נקראין בשר אלא שזה בשר סתם וזה בשר דגים, וזה נדר מן הבשר. אבל אם הדבר השני אין שמו משותף עם שמו של דבר ראשון, אם נדר על הראשון אינו אסור בשני ואע"פ שהשליח נמלך עליו כגון הנודר מן הדגים אינו אסור בבשר שאין בלשון דגים בשר כלל. בנדרים הולכין [אחר] זמנו של נדר ושעתו, כיצד אם היה הנודר חולה חולי שהדגים וחגבים קשין ונדר מן הבשר עכשו אינו אסור אלא בבשר ואינו אסור בדגים וחגבים, לפי שאין שלוחו של זה נמלך על הדגים שהרי אינו רשאי לאכלן מחמת חליו ועכשו אין במשמע לשונו זה על שלוחו בשם בשר אלא בשר בלבד. הנודר מן הבשר מותר בביצים וגבינה [ו]חלב לפי שאינן בכלל לשון בשר.
